גרות בארץ ישראל

במסגרת התחקיר שלי לספר ו-50 הראיונות שקיימתי עם מטפלות פיליפיניות שעובדות בתל אביב, אתר ynet פרסם בחג שבועות את הטור הראשון שלי בסדרה שמביאה את קולן של הנשים השקופות. הטור פורסם ב7.5.21 במדור "מעורבות" של העיתון וצפויים לו טורי המשך שירחיבו ויספרו את קורותיהן של המטפלות הפיליפיניות בישראל. הטור הראשון עסק באימהות ובקושי של הנשים לחיות ולעבוד רחוק כל כך מילדיהן, בעוד שמטרת הנסיעה והמרחק הרב היא לטובת עתידם של הילדים.

בטור מובאים קטעים מהשיחות הרבות שלי איתן, סיפורים לא קלים של מציאות מורכבת - הקרבת ההווה למען העתיד, פספוס חוויות ילדות והתבגרות של האנשים היקרים להן מכל על מנת לחסוך מספיק כסף שיבטיח את עתידן ויממן לימודים גבוהים.

השיחות עם עשרות הנשים ארכו שלושה חודשים במהלכם ביתי הבכורה, נעמי, אז בת 7 עקבה מהצד וחיכתה לשמוע מה אני מעלה בחכתי. היא ידעה שיצאתי לתחקיר כדי להבין כיצד הנשים האלו עוזבות את ילדיהם ונוסעות רחוק למשך שנים.

כשסיימתי לשוחח עם המרואיינת ה-50 נעמי שאלה אם הבנתי. בהתחלה לא ידעתי על מה היא מדברת אז היא שאלה אם הבנתי איך הן מסוגלות לעזוב את הילדים שלהן. זה צמרר אותי. זו אמירה חזקה וקשה כשחושבים עליה במנותק מהסיבה שלשמה התכנסתי. הסברתי לה שאלו נסיבות חיים שונות לחלוטין שמצדיקות את הריחוק הקשה הזה. אני לא יודעת אם הרגעתי משהו אצלה ואם היא באמת דאגה כמו שחשבתי שעולה מהשאלה שלה. המציאות כל כך מורכבת שאני לא יודעת אם הצלחתי בעצמי לפייס את התהיות סימני השאלה.

הטור המלא באתר ynet -

https://www.ynet.co.il/activism/article/r1kAgHF00O