יום המשפחה בבידוד

English follows

במהלך שבוע של בידוד עם נעמי חשבתי על רות שמבלה עם עומר וכמעט ולא רואה אותי. הם נסעו בסופש לירושלים ובמהלך השבוע היא היתה בבית ספר ובכל מקרה לא ירדנו לקומה הראשונה.

יום אחד היא נכנסה הביתה והמשיכה בפטפטת הרגילה שלה בלי לתהות בכלל מה איתנו. תחושות קשות של פולניות הן דבר טבעי לפולניה בבידוד, אבל באותו יום נזכרתי בשיחה עם אחת המרואיינות שלי לספר, פיליפינית שהשאירה את הילד שלה רחוק, עזבה אותו בגיל שנתיים וחזרה לבקר רק אחרי שלוש שנים.

כשהיא עזבה הוא בכה בלי סוף וקרע לה את הלב. כשהיא חזרה לבקר הוא לא ידע מי היא, לא התייחס אליה, וקרע לה שוב את הלב. תהיתי כמה זמן לוקח לילד להפנים שההורה שלו לא חוזר ואפילו להתרגל לחוסר הזה.

אתמול בערב כשסיימנו את הבידוד, רות חזרה הביתה, כרגיל בפטפוטים ופתאום ראתה אותי מולה.

היא עצרה לרגע. הרגע הזה היה ארוך מדי בשבילי. השלכתי עליו את כל הסיפורים של המרואיינות שלי, כל אלו שחיות רחוק מהילדים במשך שנים ותהיתי מה היא תעשה.

הרגע נגמר והיא הכריזה "אימא!" ורצה לחבק אותי. מזל..

בתמונה: אנחנו משלימות זמן

Over a week of quarantine with Naomi, I thought about Ruth who's spending time with Omer and hardly sees me. They drove to Jerusalem over the weekend and during the week she went to school and we were at the upper floor.

One day she came home in her usual chatter without wondering what's up with us.

Quarantine is bad for the mind and brings up complex feelings, but on that day I recalled a talk I had with one of my book's interviewees, a Filippina who left her kid far behind, when he was 2 years old and came back to visit 3 years later.

When she left, he cried and tore her heart. When she returned, he didn't recognize her and tore her heart again.

I wondered how long does it take for a child to realize his parent isn't coming back and even get used to their absence.

Yesterday when we finished this isolation, Ruth came home and saw me. She paused for a second. A too long of a second for me. I projected all my fears from the interviews I have conducted for my book, all the women who live so far from their kids, and I wondered what would she do.

That moment ended. She shouted "mom!" and ran up to hug me. Luckily... #יוםהמשפחה #בידוד_זה_לא_בריא_לראש #Filippina #Philippines #caregiver #mother #familyday