סופרים סולדים ממכירות

הרבה אנשים סולדים ממכירות. ואני לגמרי מבינה את הסלידה. לא קל לשים את עצמך שם בחוץ, לפנות לאנשים, לגשת, להציע, לשמוע לא ועוד לא. מכירות יכולות להיות קשות. המון סופרים (כמעט כולם?) סולדים ממכירות. הם כתבו יצירה ויצרו אומנות. זה הקטע שלהם. לא מכירות. אבל אני, מה לעשות, יש לי שני כובעים. עם אחד כתבתי ספר. עם השני אני עוסקת בפיתוח עסקי (שזה גם מכירות ושיווק).

בשישי האחרון ארגנו בשכונה המקסימה שלי (יד אליהו בתל אביב) יריד אביב והזמינו שכנים להפעיל דוכנים של היצירה שלהם באשר היא. זו הפעם הראשונה שאני "מוכרת" את הספר שלי, ככה פנים מול פנים, לא אונליין ולא בזום. ויש לי ספר אחד (כרגע) אז מה אניח על השולחן חוץ מערימות? אז קטפתי בגינה חמציצים ולואיזות, הבאתי אגרטלים קטנטנים מחרס, הבאתי גם ביקורת שפורסמה בעיתון (מה שנקרא בשפת המכירות ואלידציה וטסטימוניאל), והבאתי כמובן את המוצר עצמו, הספר (מה שבכובע אחר אכנה אומנות ויצירה).

היו המון שכנים, מכרתי הרבה ספרים, דיברתי עם אנשים שלא הכרתי, הסברתי לילדה בכיתה א' כמה זמן לקח לי לכתוב את הספר (המון!!) ושהכי חשוב לשבת על התחת כי זה לא קורא בלי מאמץ והתמדה, ולשתי נשים מבוגרות הבטחתי שזה לא ספר מדכא אלא מעצים.

אם עד כה לא קראתם את הספר, ואם אתם עוד מתלבטים מה לקרוא בחופש או מה להביא למארחי החג, דברו איתי ישירות או דרך האתר (דואר ישראל יעשה את המיטב לשלוח מהר את הספר). ושיהיה חג שמח!

בתמונה - הדוכן, וגם טל שחר, מי שאחראי על צילום הכריכה הנהדרת, בתמונה ארס-פואטית משהו.