מתי בפעם האחרונה
ראית את סבא?

אם רק היה לנו קצת זמן פנוי היינו קופצים לבקר את סבא.
אבל החיים והשגרה, העבודה והילדים הקטנים...
וככה בלי ששמנו לב הזמן טס ולא ראינו אותו
כבר כמה חודשים.
בעצם, איפה הוא עכשיו?

מתי בפעם האחרונה
ראית את סבא?


 

 

זה יכול לקרות לכל משפחה, ולמשפחת לוינגר זה קרה: סבא שלהם נעלם.


 

 

נעים להכיר, אני טובית נייזר,
המחברת של "מתי בפעם האחרונה ראית את סבא?"

 
תקציר העלילה

"אתה לא זוכר איפה סבא שלכם גר?" שאל שמוליק.
"פשוט תשאל," ענה יוני לגיסו. הפעם האחרונה שבה ביקר בדירה הייתה לפני כמה שנים, כשסבו קיבל את הפיליפינית ואימא שלו ביקשה שיקפוץ לוודא שהשניים מסתדרים.
"הינה, היא ענתה. 'רש"י ארבעים ושלוש, דירה חמש. אין אינטרקום או מנעול'. וואלה יופי, אחר כך כולכם תוהים איפה הוא ולמה הוא לא עונה. הרבה דברים יכולים לקרות בבניין שאפשר להיכנס אליו בלי להתאמץ או לתקתק איזה קוד. רק אל תתפלאו אחר כך."  

 

בערב ליל הסדר מגיע יוני עם גיסו שמוליק לביתו של סבו כדי לאסוף אותו לארוחת החג המשפחתית. מהר מאוד מתגלה כי הסב בן התשעים נעלם, ואיתו המטפלת הפיליפינית שלו. כך נפתחת דרמה משפחתית החושפת את הדינמיקה הבין-דורית בהווה ובעבר ומאלצת את בני המשפחה להתמודד עם שאלות על חמלה, אחריות ואשמה, תוך ניסיון נואש להיאחז בשגרה ובדפוסים ישנים.
במקביל נחשף סיפורה של המטפלת ולוקח אותנו למסע היכרות עם האנשים השקופים שאוחזים בידיהם של הזקנים, רוחצים, מאכילים ומטפלים בהם בערוב ימיהם.

זהו סיפור על ריחוק ועל קרבה, על בחירות קשות עד בלתי אפשריות ועל מסע חוצה יבשות למען מטרה אחת.

מה גרם לי לכתוב על
זקנים ופיליפיניות?

הרעיון לכתוב על אנשים זקנים ועל המטפלות שלהם תפס אותי כבר בשנת 2015,

כשצעדתי בשדרות רוטשילד בתל אביב.
 

העפתי מבט על הספסלים שבצד השדרה.
הרבה אנשים מבוגרים ישבו עליהם או לצידם בכיסא גלגלים, חלקם היו עטופים בשמיכות. לא רחוק מהם ישבו המטפלות הפיליפיניות שלהם, ודיברו אחת עם השניה או בנייד. מדי פעם הן בדקו מה שלום המעסיק שלהן. השדרה היתה עמוסה באנשים שנעו קדימה ואחורה בשגרת חייהם, ואותם זקנים ופיליפיניות היו נוף כמעט שקוף ורקע לתמונה העירונית.


 

 

בשגרה העמוסה אפילו
אדם מבוגר יכול להיעלם

זה הרגע בו תהיתי מה היה קורה אם שני אנשים - איש מבוגר והמטפלת הזרה שלו - היו נעלמים.

זו לא היתה מחשבה אפוקליפטית בסגנון ספרי מדע בדיוני, אלא משהו שהרגיש לי מאוד מציאותי. נראה לי סביר שדבר כזה יקרה בשטף החיים והשגרה העמוסה של כולם, ועוד יותר סביר שאף אחד מסביב לא ישים לב לכך. אפילו לא המשפחה והקרובים של אותו מבוגר.

ומשם התחלתי.
כתבתי פרק ראשון (שהשתנה ונערך מספר פעמים מאז אבל המהות שלו נותרה זהה) בו שני גיסים מגיעים לאסוף את הסב לארוחת ליל הסדר אך לא מוצאים אותו. הפרק נח במגירה הוירטואלית שנתיים ואז חזרתי להוסיף לו את הפרק השני.

אחרי מנוחה של שנתיים נוספות החלטתי שהסיפור והעלילה ראויים מדי בשביל להשאר עלומים והדמויות שבראתי צריכות להישמע. התחייבתי בקול לתהליך ונסחפתי בעלילה של הספר.
אתם מוזמנים לצלול לעולם המיוחד של אנשים בערוב ימיהם והנשים שסועדות אותם.

אני מקריאה קטע מהפרק הראשון
 
דרך נהדרת להכיר את
הדמויות הראשיות של הספר

השירים של זאב

הסבא בן ה-90 שנעלם

הפסקול של זאב מתוך מתי בפעם האחרונה ראית את סבא

השירים של הופ

מטפלת פיליפינית שחוקרת
את התעלומה

הפסקול של הופ מתוך מתי בפעם האחרונה ראית את סבא

השירים של יוני

הנכד התל אביבי
בסוף שנות ה- 30 לחייו

הפסקול של יוני מתוך מתי בפעם האחרונה ראית את סבא

השירים של רינה

אם המשפחה, בתו של זאב,
קרייריסטית בת 65

הפסקול של רינה מתוך מתי בפעם האחרונה ראית את סבא

בזמן שכתבתי את דמויות הספר
"מתי בפעם האחרונה ראית את סבא?", השירים שהן אוהבות התנגנו לי בראש.
אני חושבת שזו דרך מצויינת להכיר אדם ולצלול עמוק לעולם שלו - למנגינות שנגעו בו לאורך השנים, להשפעות האומנותיות שלו ולחוויות שצבר בתחנות חייו.
אישית, אני הכי אוהבת את הפלייליסט של זאב, הסבא בן ה-90 כי שירי ארץ ישראל היפה מרגשים אותי. אבל גם לשאר הדמויות יש טעם לא רע במוסיקה. האזנה נעימה!

 

הקוראים והתקשורת משבחים

ישראל היום "רומן חלוצי שמסיר את גלימת הרואה ואינו נראה מהאנשים שממלאים את השדרות שלנו"

לאישה "דרמה משפחתית משולבת סיפור בלשי ומתח"

קוראי הספר: "ספר נפלא, העלילה מותחת ומרגשת", "אחד הספרים היותר נוקבים",
"מרגש ומפתיע."


 

מדי פעם ארכז את מה שמתבשל אצלי יחד עם דברים מעניינים שקרו כאן, ואשלח בניוזלטר שיהיה שווה את הזמן שלכם
 

*המייל שלכם נשמר אצלי בלבד ותמיד תוכלו להסיר את עצמכם מהרשימה
**הניוזלטר ישלח רק כשבאמת יהיה לי  משהו חשוב לכתוב עליו

 

על תהליך הכתיבה והסיפורים מאחורי הקלעים
IMG_20191127_122657.jpg